עם שחרור העיירה הזעירה באר
שבע מהכיבוש המצרי והפיכתה לעיר יהודית גדולה וגדלה וקולטת עולים - גדל והלך גם
הצורך ביתר חינוך לערכים: ערכי היהדות, הציונות. קבוצה קטנה של יהודים ויהודיות
התקבצה סביב לרעיון החינוכי: להוסיף לחינוך הציוני לאהבת המולדת, אהבת האדם היהודי,
האדמה ועִבּוּד הקרקע, העבודה העברית, עבודת כפיים, התנדבות, אהבת החי והצומח.
עוסקים בזה חברי העמותה אותה הקמנו ופעילים בה כל החברים בהתנדבות, יוצאים לשטח
בית אשל ונוטעים עצים עם תלמידי בתי הספר, גמלאים, חיילים, תיכוניים, סטודנטים,
חברי רוטרי, תנועות נוער: בני תנועת המושבים, בני עקיבא והצופים. משקים את העצים
וגוזמים. חופרים מחדש את תעלות הקשר, עמדות הירי, ומתקנים רצפות וחומות. מראים את
ההרס שגרמו בפגזות והפצצות המצרים. מספרים לכל הבאים את גבורת המגינים ודרך
לחימתם, את הכח בו נלחמו שעלה עליהם פי 20 בכח אדם ופי 100 בציוד.
בצורה זו העברנו בערך 25,000 אנשים, מלבד משתתפי "מדורת הפל-מח".
כל זאת כמעט ללא השתתפות מבחוץ.
ליל העצמאות - מ ד ו ר ת ה פ ל – מ
ח הראשונה
מדורת הפלמח לא צמחה יש מעין. קדמו
להחלטה קצת לבטים וקדמו לה הרהורים על אופן הביצוע. איך לעשות מה לעשות איך יגיבו
המשתתפים איך והרי יש כל כך הרבה
פעולות. רק לדבר אחד לא דאגנו והוא מימון.
ידענו שמבין חברי עמותת בית אשל יהיו לנו
מספיק מתנדבים לכל עבודה שתידרש להכנת המקום מבחינת אבטחה, הסעה, הכנת המקום גידור
ונקיון. תאורה במקום הכנת השבילים לגישה לבית אשל וסימונם באזור ככל שנשארו מהשנה
שעברה. סימון מגרש חניה. מערכת הכנת קפה שגם הוא חולק בחינם. כל זה הועמס על כתפי
חברי העמותה וזה כלל גם הוצאות דלק לגנרטורים הובלתם והחזרתם פרוק והחזרת כל הציוד
ואחסונו. כל זה נעשה בהתנדבות חברי העמותה וכלל גם את כל ההוצאות.
ארגנתי פגישה עם חברי – מורי
בית ספר מקיף ה' ומנהליו והם מאיר
הורוביץ, מיכאל בנסון, ואמיר ס. דוד פררס וחברנו
זכרונו לברכה יגאל קליין. התלמידים קיבלו הסבר על בית אשל, על ההתישבות, אודות
שיקום בית אשל היום ושמירתו והסברת התקופה. על פיתוח הנגב, על ערכי העם היהודי על
ערכי הציונות. היום המתאים שבחרנו לקיום הערב בחנוכה , היה יום בסוף ימי חנוכה כי
אז היו יותר נרות להדלקה. קימנו ימים כאלה עם מאות תלמידי בית הספר ובערב: הדלקת
נרות בחנוכיה, הדלקת נרות חנוכה על גג בית אשל בתוך קופסאות שמורים מרוקנות
מתוכנם וממולאות בדלק. אחרי זה: סופגניות
וקפה ליד המדורה.
לאחר שנים אחדות של פעילות זו
ועל אף התנגדות קק"ל וגורמים בעיריה שלנו אנו הצלחנו, בעזרת יצחק ורדימון
הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, להפוך את בית אשל לאתר לאומי. רישום בית אשל
ועבודת חברי העמותה בחינוך בני נוער (סטונטים תלמידים וחיילים), גמלאים ועל אף שרשמנו את בית אשל כאתר לאומי,
איש לא התענין בו. רק אינטרסנטים בשמוש בקרקע
לעסקים: תוכניות להקמת אולמות לחתונות,
הקמת בתי קפה, מסעדות, וכדומה'...
אנו חברי העמותה החלטנו לארגן
ערבי שירה בציבור בכל יום עצמאות. אך מכיוון שארועים רבים מקוימים בערב יום
העצמאות ולא רצינו להפריע למופעים אחרים. החלטנו להתחיל בשעת חצות. פרסמנו מודעה בעתונות
וחילקנו דפי הסבר, והזמנות אותם הדפסנו לבד ובשנים אחרי זה הדפיסה את ההזמנות
מחלקת הארועים של העיריה. מצאנו קבוצה בת שלושה נגנים כולל זמרת שניגנו ושרו עם
הקהל רק שירים עבריים וכמעט כל השירים משירי ארץ ישראל העובדת מחצות עד ארבע
בבוקר. קהל הבאים הגיע באוטובוסים וברכב פרטי גם ממרחקים. במשך השנים השתתפו בכל
אחת "ממדורות הפל-מח, כ-600 איש לפעולה.
יושבים על הארץ – אדמתנו – אדמת ארץ ישראל שותים קפה פל-מחי ללא דמי כניסה וללא תשלום
אחר כל שהוא. את הזמרת והנגנים משלמת העיריה ואת עצי המדורה קק"ל (על אף
התנגדות קק"ל לעצם הפעולה).
מתוך החנוכיה הבוערת בימי
החנוכה, צמחה מדורת הפל- מח זאת כדי להזכיר לתלמידים את השילוב בין מלחמות העבר
לבין ההתישבות היהודית ומלחמת השחרור בימינו. והמדורה בערה. ומשתתפי ערב השירה שרו,
ולאור המדורה למדו ולומדים שכדי לחיות בארץ צריכים ללמוד על ערכי הציונות: על אהבת
רעים, על זכותנו על הארץ ועל זכותו של כל יהודי לעלות ולחיות כאן בבטחון ועל
המדינה שהיא מדינת היהודים בלבד.